פסק-דין בתיק עת"מ 334-08

לפניי ערעור על החלטת ועדת הערר לאשר את החלטת המשיב, מנהל הארנונה בעיריית ראשון לציון (להלן: המשיב או מנהל הארנונה) לסווג שני חדרי קירור הנמצאים בנכס שבחזקת המערערת כמסעדה.

1. העובדות שלעניין

המערערת מנהלת מסעדה בנכס נשוא הערעור בשם "שיפודי  ציפורה" (להלן: המסעדה). הנכס כולל שתי קומות. בקומה הראשונה מצוי חלל המסעדה. הקומה השנייה משמשת בעיקר לצורך הכנת המזון ואחסונו (מזון מוכן, מזון בהליכי הכנה ומזון גולמי). עד חודש אוגוסט 2005 חויבה המערערת בארנונה בגין הנכס בשני חשבונות שונים. האחד בגין מחסן והשני בגין מסעדה. סכום החיוב בחודש אוגוסט 2005 עמד על 16,644 ש"ח (נספח ב' לערעור). החל מחודש ספטמבר חויבה המערערת בחשבון אחד בגין כל הנכס, כולל מה שחויב קודם כמחסן. סכום החיוב לחודש ספטמבר עמד על 12,583 ש"ח. במסגרת אותו חשבון דרשה העירייה גם תשלום בגין חיוב רטרואקטיבי הנובע מההפרש בגין הסיווג, של חדרי הקירור כמחסן.

ביום 13.12.05 הגישה המערערת למשיבה השגה על חיוב הארנונה המוגדל והדרישה לתשלום רטרואקטיבי, אליה צירפה חוו"ד שמאי מטעמה (אינג' חיים גלצנר), שכללה מדידה מדויקת של הנכס וטבלת שימושים (נספח ו' לערעור). לאחר הגשת ההשגה התנהלו מגעים בין הצדדים ונערך ביקור במקום.

ביום 16.5.06 המשיב שלח מכתב לב"כ המערערת ובו הוא דוחה את השגת המערערת, למעט שטח החיוב שתוקן לדברי העירייה במדידה חדשה שנערכה (דחיית ההשגה נספח ח' לערעור).

ביום 15.6.06 הגישה המערערת ערר על דחיית מרבית ההשגה, לוועדת הערר שליד עיריית ראשון לציון. הדיון בערר נקבע ליום 30.6.08, היינו בחלוף למעלה משנתיים ממועד הגשת הערר. כתב התשובה הוגש ביום 5.5.08, בסמוך לדיון בועדת הערר. ביום 25.10.08 דחתה ועדת הערר את רובו של הערר (לבד מטענה בדבר 16 מ"ר שאינם בשימוש המערערת). על החלטת ועדת הערר (נספח א לערעור) הוגש  הערעור שלפניי.

2. החלטת ועדת הערר

ועדת הערר  דחתה את הטענה המקדמית של המערערת לפיה בשל האחור של שנה ועשרה חודשים בהגשת התגובה לערר, היה על הוועדה לקבל את הערר. ועדת הערר קבעה לעניין זה כי גם אם לא הייתה מתקבלת התשובה, היה מקום לדון בטענות מנהל הארנונה לגופו של עניין שכן אלו מצויות בתגובה להשגה.

אשר לטענה בדבר החיוב הרטרואקטיבי קבעה ועדת הערר כי דיון כזה אינו בסמכותה. ועדת הערר לא דנה בשאלה האם בפועל מדובר בתיקון טעות עקב מדידה כפי שטען מנהל הארנונה, טענה שדחתה המערערת.

אשר לסיווג הנכס קבעה וועדת הערר לאחר ששמעה את טיעוני הצדדים וביקרה במקום כי הקומה השנייה משמשת בעיקרה למטבח המסעדה, כאשר טענות המערערת לפני ועדת הערר התמקדו בשני חדרי קרור, שסיווגם שונה. וועדת הערר קבעה עוד כי חלק מסוים מהקומה השנייה סווג ע"י העירייה כמחסן גם בחיוב החדש.

ועדת הערר קבעה כי אין מדובר בנכס רב תכליתי ועל כן יש לסווג את הנכס בהתאם לסיווג העיקרי שהוא מסעדה. ועדת הערר בחנה לעניין זה שלושה מבחנים, המחייבים לדעתה כי הנכס יסווג כנכס אחד ולא כנכס רב תכליתי: שטח הנכס; מבחן הזיקה ומבחן העצמאות. ועדת הערר קבעה כי המחסנים משמשים את המטבח שמשמש את המסעדה ועל כן יש לראות בכל הנכס כמסעדה ולסווגו בהתאם. וועדת הערר לא התייחסה בהחלטתה לאותו שטח המסווג ע"י העירייה כמחסן גם לאחר שינוי הסיווג.

3. טענות הצדדים

המערערת טוענת בראש ובראשונה כי החיוב בגין שינוי הסיווג ממחסן למסעדה, שהוטל רטרואקטיבית ביום 1.10.05 החל מתחילת 2005, אינו חוקי. המערערת טוענת כי  ועדת הערר שגתה בכך שקבעה שטענה בדבר חיוב רטרואקטיבי אינו בסמכותה, ובכך שלא בדקה האם אכן מדובר בתיקון טעות עקב מדידה, דבר המוכחש ע"י המערערת.

עוד טענה המערערת כי מדובר למעשה בשינוי סיווג ולא בתיקון טעות עקב מדידה. המערערת טוענת כי אותו שטח סווג ע"י העירייה במשך שנים כמחסן, וגם אם היה תיקון בשל המדידה, לא היה מקום במסגרת זו לשנות את הסיווג.

טענתה המרכזית של המערערת נוגעת לשינוי הסיווג. המערערת טוענת כי שינוי הסיווג אינו מתחייב מצו הארנונה. לעניין זה טען מנהל הארנונה כי מכוח צו הארנונה מחסן מסווג כחלק מהנכס שהגישה אליו אינה מתוך הנכס העיקרי. המערערת טוענת לעניין זה כי המסעדה והמחסן מצויים בשתי קומות נפרדות, ללקוחות אין גישה למחסנים, ולא מתבצעת מהם כל מכירה, ועל כן הם עונים להגדרת מחסן שבצו הארנונה. עוד טוענת המערערת כי גם בחיוב המחודש מכירה המשיבה ב-57 מ"ר של מחסן המצוי בקומה השנייה. כיון שהשימושים בנכס לא השתנו, כך טוענת המערערת הפיצול הינו  מלאכותי.

לבסוף טוענת המערערת כי ועדת הערר לא נתנה כל משקל לאחור של שנה ועשרה חודשים בהגשת תשובת המשיב לערר.

המשיבה טוענת כי ממצאיה של ועדת הערר בנושא הסווג כמחסן וכנכס שאינו רב תכליתי הם ממצאים עובדתיים שאל לו לבית המשפט להתערב בהם.

עוד טוענת המשיבה כי  בדין דחתה ועדת הערר את הטענה בדבר חיוב רטרואקטיבי משום שאינו מצוי בתחום סמכותה. עוד טוענת המערערת כי בכל מקרה אין מדובר בתיקון רטרואקטיבי של השומה אלא,  בתיקון טעות עקב מדידה שהוא תיקון שומה שמותר לעשותו בתוך אותה שנת מס. לטענת העירייה בעקבות המדידה נעשה תיקון הנובע מהתאמה למצב העובדתי בנכס.

עוד תומכת המשיבה במסקנת ועדת הערר לפיה האחור בהגשת התשובה אינו מחייב קבלת הערר.